לאחרונה התפרסמה כתבה באמצעי התקשורת הסוקרת את מעורבות מרכז יכין בכל הנוגע לקביעת המדיניות בנושאי זהות וחברה בישראל באמצעות השפעתו על פוליטיקאים .
"מרכז יכין למחקרים אסטרטגיים לאומיים" הוא מכון מחקר יישומי הפועל לקידום מדיניות ציבורית המבוססת על ערכים יהודיים וזהות יהודית במדינת ישראל.
הוא שם דגש על חיזוק הזהות היהודית במדינה, תוך שילוב ערכים מסורתיים עם ניתוחים אסטרטגיים של מוסדות המדינה.
אנשים מטעמו משתתפים בדיונים בוועדות הכנסת, מקיימים פגישות עם מקבלי החלטות, ומעבירים המלצות בתחום המשפט, החינוך, דת ומדינה, צבא וזהות .
תפיסת העולם השמרנית של המרכז כוללת חיזוק מוסדות דתיים כמו בתי דין רבניים ,כאשר הדגש על סמכות רבנית והעצמת מוסדות דתיים עלולה להוביל להעמקת ההדרה של נשים ממוקדי קבלת החלטות , במיוחד בתחום המשפחה והמשפט.
העצמת בתי הדין הרבניים עלולה לפגוע בזכויות נשים בהליכי גירושין, מזונות, ומשמורת, תחומים שנשים נפגעות מהם בהעדר שוויון.
הפעילות של המרכז בתחום החקיקה עלולה להגביל את חופש הבחירה של נשים, בהקשר של נישואין, גיור או שרות צבאי.
כאשר מקודמים בתחום החינוך תכנים זהותיים יהודיים, הם מועברים ללא שיח מגדרי ביקורתי ולכן עלולים לשמר סטראוטיפים מגדריים ולהחליש את השיח הפמיניסטי בבתי הספר. יחסו של המרכז אל האישה בא לידי ביטוי בהעדר כמעט מוחלט של נשים חוקרות או מובילות מדיניות בקרבו ,מה שמוכיח על היעדר רצון לייצוג נשי משמעותי בגיבוש תפיסותיו. .
מעמד האישה בישראל נמצא בירידה בשנים האחרונות ואם בוחנים את הנתונים בשנת 2025 נראה כי מצבן הורע.
בכנסת הנוכחית, 20% מן החברים הינן נשים, לכל הדעות תת ייצוג זועק לשמיים. גם כאשר בוחנים את הנשים המכהנות היום כשרות בממשלה, קשה לומר שהעניין מעמד האישה נמצא בראש מעייניהן.
במפלגות החרדיות (ש"ס ויהדות התורה) אין נשים כלל, מה שמקטין את הייצוג הכולל ומה שמבטל את קולן של נשים בחברה החרדית.
ח"כ מאי גולן מן הליכוד, משמשת כשרה לקידום מעמד האישה , תפקיד מרכזי בתחום השוויון המגדרי. התפקיד כולל אחריות על תחומים כמו שוויון מגדרי, מניעת אלימות נגד נשים ותמיכה בנשים מוחלשות.
כאשר בוחנים את מצב הנשים בתחומים שבאחריותה, קשה שלא להיות מודאגים וקשה מזה עוד לצפות שהמשרד האמון על שויון הנשים בישראל, יפעל נגד מרכז יכין שפועל לפגיעה במעמדן. להלן פרוט "הישגי" המשרד שבראשו עומדת השרה גולן.
- בשנת 2025 נרשמה עלייה מדאיגה באלימות נגד נשים בישראל, עם יותר מ־200,000 נפגעות אלימות מדווחות ו־31 מקרי רצח על רקע מגדרי – נתון שמהווה שיא חדש. שנתיים של מצב חירום ולחימה (כולל מלחמת חרבות ברזל) הובילו לעלייה באלימות במשפחה, בשל מתח, פיטורים, מילואים.
- עלייה במספר כלי הנשק במרחב הציבורי שינתה את מאזן הכוחות בתוך הבית והגבירה את רמת הסכנה. מערכת הפיקוח הטכנולוגי ("איזוק אלקטרוני") פועלת מאז 2024, אך רק 17 נשים קיבלו אותה בפועל מתוך כ־10,000 בקשות לצווי הרחקה.
- מחוון האלימות המגדרית של הלמ"ס והרשות לקידום מעמד האישה חושף תמונת מצב מטרידה – אך המדינה אינה פועלת ליצירת מאגר נתונים אחיד למעקב אפקטיבי אחר מופעי האלימות.
חברת הכנסת גלית דיסטל אטבריאן הפועלת ברוח "מרכז יכין", מקדמת חוקים שמעניקים כוח רב יותר למוסדות דתיים אורתודוקסיים ונקודות מרכזיות בפעילותה כמפורט להלן,עלולים לפגוע במעמד האישה.
– חיזוק מוסדות דת אורתודוקסיים, אשר באופן מסורתי אינם מאפשרים לנשים להיות
רבניות פוסקות הלכה או לשמש בתפקידי הנהגה דתית. זהו צעד שמקבע את ההדרה
של נשים מתפקידים מרכזיים בקבלת החלטות דתיות ציבוריות.
– התנגדות לקידום נשים בתפקידי הלכה:
הטענה המרכזית של הגופים הדתיים בתמיכת גופים מדינתיים היתה שנשים אינן מוסמכות לפסוק פסיקה ציבורית. רק לאחר פנייה בבג"ץ הוחלט לאפשר לנשים לגשת לחלק ממבחני ההסמכה לרבנות (פסיקה שניתנה בעקבות עתירת נשות הלכה לבג"ץ.הפרדוקס שצוין בביקורת היא שישנה התנגדות לקידום נשים בתפקידי פסיקת הלכה, ומצד שני היא מקדמת חוק שמחייב שופטות להיבחן במשפט עברי, מה שמחייב אותן ללמוד תחום שמוסדות הדת אינם מכירים בהסמכתן בו.
-דחיקת גופי קידום נשים:כשרה לשעבר ואישיות ציבורית, נמתחה ביקרת על גלית אטבריאן (יחד עם גורמי ממשל נוספים) על אי כינוס של הקבינט לקידום מעמד האישה ועל פיחות לכאורה בחשיבות הנושא בסדר היום הממשלתי, מה שנתפס כפגיעה עקיפה בזכויות נשים ושוויונן.
החוקים ההלכתיים או הלכות ומנהגים דתיים מחמירים ,פוגעים במעמדן של הנשים החרדיות כבר היום . אם המינהגים הללו ייושמו במרחב הכלל ציבורי בישראל, כתוצאה מעליית כוחן של מפלגות חרדיות, נראה את ההגבלות חלות על הנשים בכל מקום. להלן ההגבלות החלות היום על נשים חרדיות:
1-הצניעות והדרת נשים במרחב הציבורי:
הדגש המרכזי בחברה החרדית הוא על שמירת הצניעות (ובכלל זה איסור "קול באישה ערווה", "נגיעה", ו"הסתכלות"). הלכות אלו מתורגמות למנהגים חברתיים המגבילים את נוכחות האישה במרחב הציבורי.
- הדרה חזותית: נשים נדרשות ללבוש צנוע ומכסה, ואף נאסר פרסומן של נשים (תמונות, שמות) בכלי התקשורת החרדיים ובמודעות רחוב, בנימוק של שמירת הצניעות. הדבר מונע מנשים נראוּת והכרה ציבורית על הישגיהן.
- הפרדה מגדרית: קיימת הקפדה על הפרדה באוטובוסים (במקומות מסוימים), בכנסים, ובאירועים ציבוריים, כולל איסור על שירת נשים או דיבורן בפני ציבור גברים.
- פוליטיקה: בשל הנוהג החברתי הרווח (שכיום אין לו ביסוס הלכתי מובהק לפי חלק מהרבנים, אך נשמר כנוהג), נשים אינן רשאיות לייצג את המפלגות החרדיות בכנסת ובמועצות המקומיות, מה שמונע מהן ייצוג והשפעה ישירה על מוקדי קבלת ההחלטות הלאומיים והמקומיים.
2. לימוד תורה ופסיקת הלכה
ההלכה מגדירה את תפקידיה הדתיים של האישה באופן שונה מזה של הגבר, ובדרך כלל ממעטת בחובת לימוד תורה שבעל פה (תלמוד ופסיקות).
- הגבלת לימוד תורה: באופן מסורתי, קיים איסור או סייג משמעותי על לימוד גמרא ופוסקים על ידי נשים (למרות שיש רבנים, כמו הרב עובדיה יוסף, שהתירו זאת לצורך קיום מצוות).
- הדרה מתפקידי הנהגה דתית: האישה אינה יכולה לכהן כרבנית פוסקת הלכה או דיינית.
- הפגיעה: הדבר מונע מנשים סמכות דתית ומקצועית גבוהה ביותר. עולם ההלכה, המשפט הדתי והרוחני, נותר גברי לחלוטין, למרות שלעיתים נשים חרדיות משכילות בתחום ההלכה ("נשות הלכה") מתפקדות בפועל כיועצות ופוסקות לקהילה.
3. דיני אישות וגירושין (עגינות וסרבנות גט)
תחום דיני המשפחה, המנוהל על פי ההלכה, מציב את האישה במעמד פגיע יותר בעת גירושין:
- עגינות וסרבנות גט: על פי ההלכה, נישואין מסתיימים רק באמצעות גט שניתן על ידי הבעל ומקובל על ידי האישה. מכיוון שלגבר יש את הכוח הפורמלי לתת את הגט, נשים הן אלו שעלולות למצוא את עצמן במצב של עגונות (כאשר הבעל נעלם או אינו כשיר נפשית) או מסורבות גט (כאשר הבעל מסרב לתת את הגט).
- השלכות משפטיות ודתיות:
- אישה עגונה אינה יכולה להינשא לגבר אחר.
- ילדים שייוולדו לה מקשר עם גבר אחר (יהודי) ייחשבו ממזרים לעומת ילדים שייוולדו לגבר עגון מאישה אחרת, שאינם מוגדרים כך.
- הפגיעה: ההלכה יוצרת א-סימטריה מגדרית חמורה במעמד הגירושין, המאפשרת לגבר להשתמש בכוחו למתן גט ככלי מיקוח או סחיטה, ומעמיד את האישה בסכנה של איסור נישואין עתידיים והשלכות חברתיות קשות.
4. תעסוקה והשכלה
בניגוד לתפקיד המפרנס המסורתי של הגבר בחברה הכללית, האישה החרדית היא לרוב המפרנסת העיקרית במשפחה החרדית. אף שהדבר מעניק לה כוח כלכלי רב, עדיין קיימות מגבלות הנובעות מההפרדה המגדרית.
- לימודים אקדמיים: המסלולים האקדמיים המיועדים לנשים חרדיות מוגבלים לעיתים בתחומי הלימוד הפתוחים (לרוב מקצועות טיפול, חינוך, ובריאות) ונדרשים לשמור על הפרדה מלאה (כולל בין מרצה גבר לסטודנטיות), מה שעלול להגביל את איכות ההשכלה ואת אפשרויות התעסוקה שלהן לתפקידים פחות מתגמלים.
- ניצול תעסוקתי: עקב הצורך בשמירה על סביבת עבודה נפרדת וכשרה, נשים חרדיות רבות מועסקות בסביבות מוגבלות (כמו מוסדות חרדיים או "הייטק חרדי" נפרד), מה שעלול להוביל לשכר נמוך יותר ותנאי עבודה פחות טובים בהשוואה לשוק הכללי.
מצבן של הנשים החרדיות כפי שהוא בא לידי ביטוי בתאור המציאות ההלכתית האופפת אותן, מביא מעטות מהן לפעול להשגת מעמד, השכלה והשפעה רבה יותר על ידי פרשנות הלכתית מקלה מעט או על ידי דחיקת הגבולות החברתיים. ההצלחות אינן רבות וככל שכוחן של המפלגות החרדיות עולה, כך מתרחק חלומן של נשים אלה להשיג "אויר לנשימה" בחברה בה הן חיות.
האם החברה החילונית צריכה להיות מודאגת מן המצב הדמוגרפי הצופה הכפלה של החברה החרדית בתוך 17 שנים! בעוד החברה החילונית מכפילה עצמה כל 80 שנה? כן ולא.
הריבוי הטבעי בחברה החרדית בפני עצמו אינו מדאיג!מה שמהווה דאגה אמיתית הוא זה שכוחם הפוליטי של המפלגות החרדיות יגדל בשיעור שלא ניתן יהיה להדביקו על ידי החברה הליברלית .כבר היום , כאשר מספרם באוכלוסיה אינו עולה על 14%,המפלגות החרדיות מצליחיות לנצל את כוחן באופן בלתי פרופורציונלי, כדי להשיג זכויות יתר עבור קהילותיהם, וגם חקיקה דתית שחלה על החברה כולה.
שערו בנפשכם איך החברה בישראל היתה נראית אילו כל הצעירים החרדים היו מטים שכם ומתגייסים לצה"ל, ולאחר מכן רוכשים השכלה גבוהה ומשתלבים בחיים הכלכליים של כלל תושבי המדינה? במקרה כזה, הריבוי הטבעי היה מבורך ולא מדאיג.
עמותת תניב פנוי (נ"ת) מציגה את הפערים הדמוגרפיים בין הציבור החרדי לבין הציבור היהודי הלא-חרדי כבסיס לפעילותה:
האם הגידול הדמוגרפי בחברה החרדית ישפיע על החקיקה ההלכתית הנוגעת לאישה החילונית?
כן, סביר מאוד להניח שהגידול הדמוגרפי המואץ בחברה החרדית יגביר את הלחץ הפוליטי לחקיקה בעלת אופי הלכתי ודתי, אשר עלולה להשפיע באופן ישיר או עקיף גם על נשים חילוניות בישראל.
השפעה זו אינה נובעת מהגידול הדמוגרפי כשלעצמו, אלא מכך שהוא מתורגם לעלייה בכוח הפוליטי של המפלגות החרדיות.
להלן הדרכים שבהן הדבר עלול להשפיע:
1. השפעה דרך הכוח הפוליטי
הגידול באוכלוסייה החרדית (הצפויה להגיע ל-16% מכלל האוכלוסייה עד 2030) מגביר את כוח המיקוח של המפלגות המייצגות אותה (כגון ש"ס ויהדות התורה) במסגרת קואליציות.
- דרישות קואליציוניות: המפלגות החרדיות משתמשות בכוחן כדי לקדם חקיקה שתבסס את מעמד הדת וההלכה במרחב הציבורי והפרטי, לעיתים קרובות כחלק מתנאים להצטרפות לממשלה.
- הגברת ההפרדה המגדרית: דרישות להפרדה מגדרית במרחב הציבורי (כמו קווי אוטובוס, אירועים ציבוריים, או מוסדות אקדמיים) נוגעות גם לאוכלוסייה הכללית. למרות שחוקים המורים על הפרדה ישירה קשים לאישור בבתי המשפט, הלחץ הפוליטי יכול להגביר את הנורמה הזו במרחבים ציבוריים ומוסדיים.
2. דיני המעמד האישי (השפעה ישירה)
התחום שבו השפעת החקיקה ההלכתית על נשים חילוניות היא הישירה והבולטת ביותר הוא דיני המעמד האישי, בהם הדין הדתי הוא הדין המחייב לכלל האוכלוסייה היהודית.
- נישואין וגירושין: חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) מחייב נישואין וגירושין על פי דין תורה. חוק זה משפיע ישירות על נשים חילוניות:
- פסולי חיתון: מגבלות הלכתיות (כגון כהן וגרושה, ממזרות) חלות גם על נשים חילוניות ומונעות מהן להינשא בישראל.
- סרבנות גט: נשים חילוניות תלויות לחלוטין ברבנות לצורך קבלת גט, מה שמעמיד אותן בסכנת סרבנות גט ועיגון, נושא הלכתי-משפטי.
- הסכנה בהרחבת סמכויות: עליית הכוח הפוליטי החרדי עלולה להוביל לניסיונות להרחיב את סמכות בתי הדין הרבניים לתחומים נוספים, או להקשות על חלופות קיימות (כמו נישואים אזרחיים בחו"ל), ובכך לצמצם את האוטונומיה האישית של נשים חילוניות.
3. חקיקה בענייני דת ומדינה (השפעה עקיפה)
הכוח הפוליטי העולה מנסה לקדם חקיקה המקנה אופי הלכתי למרחב הציבורי כולו.
- שירות צבאי/אזרחי: הגידול הדמוגרפי עומד בבסיס המאבק על חוק הגיוס. למרות שחוק זה עוסק בגברים חרדים, הוא נוגע בעקרון השוויון בנטל ובמיצוי זכויות נשים לשירות צבאי מלא ושוויוני, שכן החשש מפני פגיעה ב"צביון" דוחף להגבלת שירות נשים בצה"ל ובמרחב הציבורי הצבאי.
- צביון ציבורי: חוקים בנושאים כמו שמירת שבת, כשרות או מכירת חמץ – כולם נובעים מדרישות הלכתיות ומשפיעים על החופש של נשים וגברים חילוניים לנהל אורח חיים שאינו דתי במרחב הציבורי.
לסיכום, הגידול הדמוגרפי מחזק את המפלגות החרדיות, והכוח הפוליטי שלהן משמש מנוף לקידום חקיקה המעגנת נורמות הלכתיות. נשים חילוניות עלולות למצוא עצמן מושפעות מכך, בעיקר בתחום המעמד האישי, וכן בהגבלות על המרחב הציבורי (כגון הפרדה מגדרית וסוגיות שבת).
המלחמה על מעמד האישה עבר גלים שתחילתם במאה ה!19
בניסיון להשגת מעמד שווה בתוך החברות בעולם. זה התחיל בהשגת זכות בחירה
וקניין ,המשיך בשנות ה60-80 תחת הסיסמא "האישי הוא פוליטי", הכרה בכך שדיכוי נשים מתרחש לא רק בזירה הציבורית אלא גם הפרטית ויעדי המלחמה היו תעסוקה ושכר שווים,זכותה על גופה ואלימות במשפחה, ונמשך עד ימינו באמצעות תנועת רבות כוללMEE TOO .
מאז ומעולם, הדת היוותה מקור עיקרי לתפיסת נחיתותה של האישה כאשר כבר בתנ"ך ,בריאתה לא עמדה בפני עצמה אלא כ"עזר כנגדו".
מאז התחילו גלי המאבקים של נשים, הושגו הישגים רבים שסבתותינו אף לא חלמו
עליהן ומטרתינו כנשים, להמשיך במאבקים אלה עד שהשוויון יהיה מוחלט.
כאשר אנחנו מתבוננות בנעשה בארצינו , כאשר גופים חרדיים מנסים להפוך את ההלכה לבסיס המשפטי , הסכנה המרחפת על מעמד האישה היא גדולה ביותר.
כאשר חברתי לחברי בעמותת "נתיב פנוי" ראיתי לא רק את הסכנה לקיומה של המדינה הדמוקרטית, ליברלית שהוגדרה במגילת העצמאות , אלא נוכחתי כי האישה היא המועמדת לשלם את המחיר שיסיג אותה למעלה ממאה שנים אחורה .
עמותת "נתיב פנוי" פועלת לבטל את כוחה של הדת בקביעת המדיניות האזרחית של המדינה על ידי הוצאת המפלגות החרדיות מן הקואליציה העתידית. צעד כזה יתרום בראש וראשונה לחברה החרדית ולנשים בתוכה ,שעול הפרנסה ועול גידול משפחות מרובות ילדים נופל על כתפיהן, בנוסף לאיסורים שמפלים אותן לרעה. נשים חילוניות גם הן תוכלנה להמשיך להגשים את עצמן כנשים בעלות חרות אישית, אזרחית ופוליטית,לקבוע את האופן בו הן בוחרות לחיות את חייהן, בשוויון גמור ובידיעה שאיש אינו זומם ליטול מהן את חרותן.
ארגוני הנשים בישראל שעמלים במישור החברתי, המשפטי והכלכלי כדי למנוע את הפגיעה במעמד האישה, אינם יכולים לפעול מול הגל הפוליטי רב הכוח, המאיים על זכויותיה של האישה כיצור שווה. חשוב אם כן שנשים יבינו כי התנאי לשמירה על מעמדן הוא לתמוך במי שפועל לנטרל את השפעת המפלגות החרדיות על הפוליטיקה הישראלית ולשם כך, עליהן לתמוך במטרות עמותת "נתיב פנוי".
מיכל כהן שליט /חברת הנהלת עמותת נתיב פנוי