בהיסטוריה של העם היהודי, גם בתצורתו הריבונית העתיקה, הוכח, יותר מפעם אחת, כי מעורבותו הפורמאלית של הממסד הדתי בחיים הפוליטיים, התגלתה כהרת אסון. כך, מעורבותו של הממסד הדתי על השקפותיו התיאולוגיות, הביאה לחורבן הבית הראשון (586 לפנה"ס). כך היא גם עמדה ביסוד חורבן הבית השני (70 לספירה), מעת שהמרד כנגד רומי ניזום בראשות ההנהגה הכוהנית, שלא לדבר על תוצאותיו הקטסטרופליות של מרד בר כוכבא שגם הוא ינק מרעיונות תיאולוגיים. אנו סבורים ברוח זו, כי ככל ולא נדע לאיין עוצמתו הפוליטית של הממסד הדתי שאז אנו ניצבים לפתחו של 'חורבן הבית השלישי', הווה אומר: חורבנה של מדינת ישראל, כפי שאנו מכירים אותה היום, ובכלל.
על תובנות אלו, עמד כבר, מגדלור הפילוסופיה ברוך (בנדיקטוס) שפינוזה בחיבורו 'מאמר-תיאולוגי-מדיני' לפני כ-350 שנים בקירוב. נביא להלן עיקר הדברים:
ניתוח המדינה העברית הקדומה- שפינוזה מקדיש חלק נרחב מהמאמר לניתוח המדינה העברית שהתקיימה בימי המקרא. הוא רואה בה מקרה מבחן ייחודי של תיאוקרטיה – מדינה שבה החוק האלוהי והחוק האזרחי היו זהים. הוא מנתח את חוקת משה כמערכת פוליטית גאונית שהתאימה במיוחד לעם שזה עתה השתחרר מעבדות.
התיאוקרטיה העברית כמודל ייחודי- לפי שפינוזה, המדינה העברית הייתה ייחודית בכך שאלוהים נחשב למלך הישיר, והכוהנים והנביאים היו רק מתווכים. הוא מתאר כיצד משה יצר מערכת שבה: החוק הדתי והאזרחי היו מאוחדים.
השבטים חולקו בצורה שמנעה ריכוז כוח. הלויים, שלא היה להם נחלה, שימשו כמאזן כוח. היובל והשמיטה מנעו אי-שוויון קיצוני
סיבות החורבן- שפינוזה מנתח את סיבות חורבן המדינה העברית וטוען שהבעיה המרכזית הייתה הפיכת הכהונה למעמד נפרד ועליון. כאשר הכוהנים קיבלו כוח פוליטי מעבר לתפקידם הדתי, נוצרו מאבקי כוח פנימיים שהחלישו את המדינה. הוא גם מזהיר מפני ערבוב דת ומדינה בהווה (בתקופתו), תוך שימוש בדוגמה ההיסטורית הזו.
הבחירה האלוהית והייעוד- שפינוזה מפרש מחדש את רעיון "העם הנבחר" באופן רציונליסטי. הוא טוען שה "בחירה" של העם היהודי לא הייתה בתבונה או במידות מיוחדות, אלא במזל ההיסטורי שאפשר להם להקים מדינה ולשמר אותה לזמן ממושך. כל עם שמצליח להקים מדינה יציבה הוא "נבחר" במובן זה.
היהדות בהווה- שפינוזה, שהוחרם מהקהילה היהודית באמסטרדם, מבקר את היהדות של זמנו כדת שהתאבנה בטקסים חיצוניים ואיבדה את משמעותה הפוליטית המקורית. הוא טוען שהחוקים הדתיים היהודיים היו רלוונטיים רק כל עוד התקיימה המדינה העברית, וכעת, בהיעדר ריבונות, הם איבדו את תוקפם המחייב.
נבואה מפתיעה על העתיד- באופן מפתיע, שפינוזה רומז שהיהודים עשויים להקים מחדש את מדינתם בעתיד. הוא כותב שאם יסתובב גלגל המזל, והיהודים יזנחו את מה שהוא רואה כרפיון שנוצר מהמסורת הדתית שלהם, הם עשויים לשוב ולהקים מדינה. קטע זה נתפס לעתים כנבואי לאור הקמת מדינת ישראל במאה ה-20.
הלקחים למדינה המודרנית- שפינוזה משתמש בדוגמה של המדינה העברית כדי להזהיר מפני מתן כוח פוליטי לאנשי דת:
שימוש בדת ככלי שלטוני
פנאטיות דתית שמובילה למלחמות אזרחים
אי-סובלנות כלפי מיעוטים
מסקנתו היא שהמדינה המודרנית צריכה ללמוד מהטעויות של העבר ולהפריד בין הסמכות הדתית לסמכות האזרחית, תוך מתן חופש דת מלא לכל האזרחים.
כתבו
ד"ר ארז כסיף ד"ר יוסי שניר