ד"ר חיים אסא
ההיסטוריה האנושית עברה שינויים גדולים באלפי השנים האחרונות. שניים מהשינויים האלה אנו חווים כיום באופן שמאיים על שלמותה של החברה הישראלית ויכולתה להתפתח. השינוי הראשון ניתן לשייכו למעבר לאמונה באל אחד, המונותאיזם, לפני קרוב לשלושת אלפי שנים. הדת היהודית, ובעיקר הטקסט, יצרו מערכת חוקים שהביאה לאנושות התפתחות חברתית משמעותית, אבל גם למאבקי דת ששפכו דמים רבים.
המאות ה-15 וה-16 לספירה הנוצרית יצרו את השינוי השני בהיסטוריה האנושית. ההבנה שהארגון הקרוי "מדינה" יכול לשרוד ולתחזק את עצמו על ידי העם שמתקיים בגבולותיו. כלומר, כדי להגדיר מי ישלוט במדינה לא נדרשת מלוכה וגם לא נדרשת הכרעה של הכנסייה או ממסד דתי כלשהו. העם הוא הריבון – תפיסה שהתחזקה והלכה ככל שהתקדם שעון השנים, והגיעה לשיאה עם הנאורות והמהפכה התעשייתית ועד לימינו אנו. לצד השינוי הזה אירע שינוי מהותי נוסף, שהעמיד את המדע והרציונליות מול האמונה הדתית, ולמעשה יצר את מה שקרוי בימינו "חילוניות", שלמעשה נולדה ביום שבו האמונה הדתית ירדה מהדומיננטיות גם בהקשר הבירוקרטי וגם בהקשר של ניהול המדינה, ולמעשה בכל הקשר. המדע והרציונליות הכתיבו במאות השנים האחרונות את ההתפתחות האנושית בכל מישור. מדינת ישראל קמה על ברכיה של הרציונליות והמדע כמדינתו של העם היהודי.
פסוק שאומר הכול, רוצה לומר, זאת מדינה מודרנית שנולדה בין האחרונות על כדור הארץ, מדינה שהוקמה על פי ערכים מתקדמים של הליברליזם ורציונליות שמכילה את המדע, הם שחובקים אותה מכל עבר. זאת מדינה שמכילה את העם היהודי ומהווה בית לעם היהודי. לא ההיפך.
כלומר, מדינת ישראל היא קודם כל מדינה. מכאן שהיא ארגון רציונלי מתקדם שמנהל את חייהם של יהודים וגם של אלה שאינם יהודים אבל משתייכים למדינה הזאת כאזרחים. זאת המשמעות היחידה של היותה של המדינה רציונלית ומתקדמת. של היותה של מדינת ישראל – מדינה.
מצד שני, מסיבות שונות, הדת היהודית כבשה לעצמה מרחבי ניהול-ערכי משמעותיים, שיש בהם כדי לפגוע באורחות חייהם וערכיהם של החילונים, שהם אלה המקדשים את חייהם לטובת שרידותה של המדינה בה כולנו חיים. נוצר סוג של עימות בין החילונים מצד אחד והחרדים-דתיים מצד שני, שלהערכתנו הוא מיותר ועלול להביא להתפרקותה של החברה הישראלית ומדינת ישראל עימה. התפרקות שהעם היהודי כבר חווה לפני 2000 שנה, ואין כל צורך שיעבור שוב את אותה חוויה ולו רק בגין השינוי המהותי במושג המדינה. מושג שקיבל ערך ומהות מוגדרת לעומת הדת היהודית שהפכה למיתוס, שאינו יכול להגן על עצמו ואפילו לא לכלכל את עצמו, ויותר מכך אינו שותף כלל למאמצי החילונים לקיים פיזית את המדינה הזאת מול אויביה.
מתוך דאגה עמוקה לעתידה של המדינה, ומתוך כבוד והערכה למאמינים המבקשים שמוסדות המדינה יפעלו על פי ערכי הדת – אני מבקש לזהות את שביל הזהב המאפשר לשני המחנות להתקיים בצוותא, בהיכרות הדדית מעמיקה יותר והערכה של בני מחנה אחד לבני המחנה השני וכן הלאה.
המיתוס היהודי-חרדי שמנסה להציג את שרידותה של המדינה בזכות האמונה והלימוד אינו מקובל במאות השנים האחרונות, ולבטח לא בימים אלה. זהו שינוי מהותי שיצרה האנושות במאות השנים האחרונות, ועצוב שדווקא מדינת ישראל המתקדמת תיסוג לאחור, ואולי אף גרוע מכך..
